ברק המומחים לבדיקות ליקויי בנייה ואיתור רטיבות | שירות מקצועי ואמין | צור עימנו קשר עוד היום
 
    דף הבית
    פרופיל
    שירותים
    רעידות אדמה
    בדיקת דירות יד שנייה
    כתבות ומאמרים
    פסקי דין
    בדיקות רכוש משותף
    יצירת קשר להצעת מחיר

פסקי דין בנושא ריצוף

בתי המשפט

ת.א. 001013/02

בית משפט השלום דימונה

07/09/2003

תאריך:

כבוד השופטת טלי חיימוביץ

בפני:

 
פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעים, עקב ריצוף פגום שרכשו מהנתבעת.

לטענת התובעים, בתאריך 15.5.00 רכשו מהנתבעת מרצפות, וריצפו בה את דירתם החדשה.

כשלושה חודשים לאחר השלמת מלאכת הריצוף, החלו להתגלות במרצפות חורים ונקבוביות
 
שחורות,המרצפות אבדו את צבען, וניכרו בינהן גוונים שונים.

התובעים פנו לנתבעת, אך זו לא תיקנה את המרצפות הפגומות.

התובעים תמכו תביעתם בחוות דעתו של מר מאיר זיו, (מ "ברק ביקורת בניה")מומחה בנושא
 
תקנות ותקנים בענף הבניה.
 
על פי האמור בחוות הדעת, בכל חדרי הבית נמצאו
 
אריחיםבגוונים שונים, וכן אריחים מחוררים, בעלי ציפוי עליון מתקלף. על פי חוות הדעת
יש להחליף את כל הריצוף בדירת התובעים.

המומחה מעריך את נזקי התובעים בסך 33,583 ₪, כמפורט בחוות הדעת.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם את הסכום הנ"ל, וכן פיצוי בגין ביטול זמנם עקב החלפת הריצוף, הוצאות שונות, ועגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי התובעים ידעו היטב איזה מרצפות הם קונים, באשר ראו דוגמה של מרצפות כאלה אצל ידידים,
ואף קיבלו הסבר מקיף מהנתבעת אודות תכונות המרצפות, כגון העובדה שישנם חרירים במרצפות וכד'.

כן טוענת הנתבעת כי הריצוף בוצע אצל רצף שאינו מומחה, אשר על פי דרישות התקן הישראלי, היה צריך לבדוק את המרצפות לפני הרכבתן, במהלך עבודת הריצוף, ובסוף עבודת הרכבת הריצוף, וכל אריח בגוון שונה, לעקור.

עוד טוענת הנתבעת כי אין מדובר במרצפות פגומות, אלא בריצוף שעבר בדיקות והוא עומד בדרישות התקן. החורים במרצפות נוצרו כתוצאה ממכות שהמרצפות קיבלו בבית התובעים, ונקבוביות הן חלק מתהליך יצור המרצפות ועליהן להימצא במרצפות לפי התקן. הנקבוביות שחורות כי הן מלוכלכות, וניקוי נכון של המרצפות, יעלים אותן.

מכאן, שה"פגמים" כביכול שמצאו התובעים במרצפות, הם באשמת טיפול לא נכון שנתנו להן.

עוד טוענת הנתבעת כי ביקרה בבית התובעים והודיעה להם כי ישנה רטיבות מתחת למרצפות, וכן הנחתה אותם לנקות את המרצפות היטב. הנתבעת גם הציעה לתובעים לשלוח מומחים מהמפעל לטפל בפגיעות שבריצוף, למרות שנגרמו באשמתם של התובעים, אלא שהתובעים סרבו.

הנתבעת שלחה את נציג המפעל המייצר לבית התובעים, והוא מצא שהריצוף תקין לחלוטין.

הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית.

בתאריך 5.6.02 נערך בין הצדדים הסכם דיוני, לפיו ינתן פסק דין על יסוד חקירת המומחה מטעם התובעים, ועל יסוד תמונות שיוגשו על ידי הצדדים.

בתאריך 18.9.02 נחקר המומחה מטעם התובעים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון

הנתבעת העלתה במסגרת סיכומיה מספר טענות, ואדון בהן להלן:

1. המומחה אינו מומחה בתחום הריצוף או הבניה ואינו בעל השכלה הנדסית כלשהי

איני מקבלת טענה זו. אין חובה שהמומחה יהיה מהנדס בניין, ודי בכך שיהיה בעל מומחיות בתחום בו הוא מוסר את חוות הדעת. על פי האמור בחוות הדעת, המומחה הוא בוגר המכון הישראלי לחוות דעת מומחים בנושא תקנות ותקנים בענף הבניה. בנוסף כולל ניסיונו של המומחה גם ביצוע עבודות בניה ושימור מבנים. במהלך חקירתו לא נשאל המומחה מאומה בנוגע לניסיונו המקצועי, ועל כן אין זה המקום לפקפק בו.

2. חוות דעת המומחה מתבססת על תקן שאינו מתאים

לטענת הנתבעת ביסס המומחה את חוות דעתו על תקן 1629. מדובר בתקן המתייחס לנוהל הנחת אריחים, ומורה כי האריחים ימויינו לפני הנחתם, תוך כדי הנחתם, ובסיום העבודה, וכל אריח שמתגלים בשכבת המדרך שלו פגמים החורגים מהמותר על פי התקן, יפסל לשימוש. גם המומחה הודה בחקירתו כי תקן 1629 לא מתייחס כלל לבדיקה של טיב האריחים. התקן הנכון העוסק בטיב אריחים הוא ת"י 6, אשר לא נידון על ידי המומחה.

גם טענה זו איני מקבלת.

אמנם המומחה מזכיר את ת"י 1629, אשר אינו קשור לעילת התביעה כנגד הנתבעת, אך בנוסף הוא מתבסס על ת"י 1098 סעיף 201.4 הקובע כי:

"האגרגאטים יהיו נקיים, קשים, חזקים, איתנים, שלמים ובלא סדקים. הם יהיו עמידים בשחיקה, ולא יכילו חומרים זרים יותר מהמותר לפי סעיף 202.4 שבטבלה 2..."

בחקירתו הנגדית הוא אף חוזר על נקודה זו, ואומר:

"ראיתי חרירים וכתמים וכן חורים במרכזי מרצפות וזה בולט לעין."

(עמ' 1 שורה 10 לפרוטוקול חקירת המומחה).

המומחה גם נשאל במפורש אודות התייחסותו לת"י 1629 ואמר:

"כשאני מתייחס לת"י 1629 הכוונה היא לעובדה שריצוף צריך להיות בעל מראה אחיד, אסור שיהיו כתמים וחריגות בריצוף, יחס עם זה אני מפנה לעמ' 3 תקן ריצוף שם מופיע תקן 1629, אבל מופיע בו גם תקן 1098, שם אני מצטט אותם כאמור בחוות דעתי בסעיף ההקדמה כתקן ריצוף"

(עמ' 2 שורה 1 לפרוטוקול חקירת המומחה).

מכאן שטענת הנתבעת כאילו הסתמך המומחה על תקן לא נכון, אין לה על מה שתסמוך.

אוסיף גם כי הנתבעת טענה כי התקן הנכון לעניין זה הוא תקן ישראל ת"י 6, אשר לטענתה צורף לסיכומיה. אלא שהנתבעת לא צרפה מאומה לסיכומיה, כך שלא ניתן להתייחס לטענה זו.

3המומחה לא ציין בחוות הדעת את שיעור האריחים הפגומים

לטענת הנתבעת, טען המומחה בחקירתו הנגדית כי מדובר בשיעור של מעל 25% מרצפות פגומות. לקביעה זו אין לטענת הנתבעת, כל ביסוס עובדתי, וגם התמונות שהוצגו בפני בית המשפט מועטות, ואינן מצביעות על שיעור כה גבוה של מרצפות פגומות.

איני מקבלת טענה זו.

המומחה קבע בחוות דעתו, ואף חזר על כך בחקירתו בבית המשפט, כי שיעור המרצפות הפגומות עולה על 25%, ולכן המליץ להחליף את כל המרצפות, ולא חלקים.

אילו רצתה הנתבעת לסתור את קביעת המומחה לגבי שיעור המרצפות הפגומות, כמו גם לגבי עצם היותן פגומות, היה עליה להביא ראיה נגדית. שעה שלא הובאה כל ראיה נגדית לעניין זה, אין סיבה שלא להסתמך על קביעת המומחה מטעם התובעים, לפיה שיעור המרצפות הפגומות עולה על 25%.

העובדה שצורפו מעט תמונות, אין בה כדי לסתור את קביעת המומחה. המומחה צרף את התמונות כדי להראות כי החרירים מופיעים במרכז המרצפת, ולא בשוליה, ובכך לסתור את הטענה לפיה עבודת הריצוף היא שגרמה להיווצרות החרירים. התמונות לא צורפו כדי להוכיח את טענת המומחה לגבי שיעור המרצפות הפגומות.

4. אי התייחסות המומחה למקור הליקוי

לטענת הנתבעת, ת"י 6 לתקן הישראלי מונה מדדים לקביעה באם אריח הינו פגום אם לאו. המומחה מטעם התובעים לא התייחס כלל למדדים אלה. המומחה בחקירתו לא יכול היה לציין ממה נובע הפגם, וטען כי אינו יכול לדעת ממראה עיניים מה הפגם בייצור, אך ברור שקיים פגם כזה. סעיף 3.1 בת"י 6 קובע כיצד ניתן לבדוק את תכולת הצמנט בשכבת המדרך. המומחה מטעם התובעים לא ביצע בדיקה כאמור, וכל התייחסותו היא לתקן ת"י 1629 הנ"ל. לטענת הנתבעת אין כל בעיה לבצע בדיקה של האריחים הן בכל הנוגע לשחיקה, והן בכל הנוגע לחוזק האבן במעבדה, וניתן לעשות זאת אף לאחר שכבר הונחו.

גם טענה זו איני מקבלת.

כאמור, הנתבעת לא צרפה מאומה לסיכומי טענותיה, ולכן אין באפשרותי להתייחס לאותו תקן 6 אליו מפנה הנתבעת.

איני סבורה כי המומחה חייב לציין ממה נובע הפגם בייצור, עד לרמה הנדרשת ממנו על ידי הנתבעת.

המומחה אמר בחקירתו את הדברים הבאים:

"לפי הבדיקה כשהריצוף פגום החלק העליון שלו נעשה מחורר ומקבל כתמים וזה לא תקין. התקן קובע שיהיו מאד קשים ובלתי ניתנים לשחיקה ולא יתפרקו בשכבת המדרך, והם מתפרקים ויוצאים וזה יוצר את החורים. לא בדקתי את חוזק האבן. עצם העובדה שמתפרק זה מראה על אבן לא חזקה. האגרגאטים הם אבנים המחוברות אחת לשניה בגריסת אבנים עם צמנט. אם התערובת הזו לא תקינה אז האבן מתחילה להתפורר וכתוצאה מכך נעשים חורים. האגריגאט לא מחוזק מספיק. על המפעל לייצר את המרצפת לדאוג לתכולה של יחס מתאים בין הצמנט לתערובת ולדחיסה מסויימת. יכול להיות שהדחיסה לא היתה מספיק טובה ויכול להיות שהערבוב עצמו לא היה מספיק ולכן יש הפרשים, איני יכול לראות במראית עין מה הפגם בייצור אך ברור שיש פגם בייצור. יש פגם בייצור המרצפת ולא שום דבר אחר. היום לא ניתן לבדוק בצורה מהירה אם המפעל שם מספיק צמנט כי היום הריצוף כבר מונח, כל בדיקה שתיעשה לא תהיה תקפה."

(עמ' 2 שורות 13 ואילך לחקירת המומחה).

מכאן שלדברי המומחה קיים פגם ביצור המרצפת, הגורם להתפרקות האבנים ויצירת חורים. אין צורך, בנסיבות העניין, בקביעה מפורשת מהו טיב הפגם, דהיינו, האם מדובר ביחס בלתי מתאים של צמנט לתערובת, או דחיסה שאינה טובה. די בכך שהמומחה קבע, וקביעה זו לא נסתרה, כי מדובר בפגם שנוצר בעת ייצור המרצפת, ולא בפגם שנוצר מסיבות אחרות, כגון ריצוף לקוי או תחזוקה לקויה של הרצפה.

המומחה גם שלל את טענת הנתבעת לפיה מקורם של החרירים בשטיפה בחומרים גרועים, וקבע כי שטיפה כזו עלולה ליצור כתמים על המרצפת, אך אינה יכולה לגרום לחורים.

הנתבעת עצמה לא הציגה חוות דעת מומחה נגדית, שיש בה כדי לשלול את מסקנת המומחה לפיה מדובר בפגמים בייצור, ועל כן איני רואה טעם שלא לקבל את מסקנת המומחה מטעם התובעים.

5. עלויות מופרזות

לטענת הנתבעת, המומחה הפריז בעלויות, כאשר העריך עלות רכישת ריצוף חומרים ועבודה בכ-100 מ"ר ריצוף ב-5,500$, בעוד מחיר מ"ר אריחי טראצו אינו עולה על 60 ₪, ועלות העבודה לרבות החומרים אינה עולה על 100 ₪. מכאן שמדובר בעלות של כ-30$ לכל היותר, שהם ל-100 מ"ר סה"כ 3,000 $.

אין בידי לקבל טענה זו, מאחר ולא הובאו כל ראיות להוכיח אותה. הראיה היחידה שעמדה בפני בכל הנוגע לעלויות החלפת הריצוף, היא חוות דעת המומחה, וזו לא נסתרה.

6. העדר אסמכתאות לנזק הנטען

לטענת הנתבעת התובעים לא הציגו אסמכתאות לסכומים הנדרשים עבור הוצאות, והדרישה לפיצוי בסך 6,000 ₪, מוגזמת.

בטענה זו יש ממש.

להוכחת טענותיהם הביאו התובעים חוות דעת מומחה העוסקת בעלות החלפת הריצוף. יתר ראשי הנזק לא הוכחו, ולכן יפסקו הוצאות על פי הערכת בית המשפט.

סיכום

התובעים סמכו תביעתם על חוות דעת מומחה, שאף נחקר בבית המשפט. במהלך החקירה הנגדית לא הופרכו ממצאי חוות הדעת, ובהעדר חוות דעת נגדית, אני מאמצת את מסקנות המומחה מטעם התובעים, וקובעת כי הריצוף שרכשו התובעים מהנתבעת פגום, וכי יש להחליף את כולו.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1. סך 33,583 ₪ עבור החלפת הריצוף.

2. סך 3,000 ₪ עבור הוצאות התובעים לצורך דיור חילופי בעת העבודות, וחוסר הנוחות הנובע מהצורך לחיות מחוץ לדירה באותה עת.

שני הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.2.02 ועד התשלום בפועל.

3. אגרת בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתה ועד התשלום בפועל.

4. סך 4,000 ₪ הוצאות משפט. בסכום זה נכללות בין היתר הוצאות המומחה לצורך הכנת חוות הדעת וההופעה בבית המשפט.

5. סך 6,000 ₪ שכ"ט עו"ד, בצרוף מע"מ כדין.

שני הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ז' באלול, תשס"ג (4 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 4/9/03

טלי חיימוביץ, שופטת

01013/02א 141